1 בפברואר 2013



צילום גאוגרפי הוא דרך חיים. צריך שתהיה טבועה בך רוח הרפתקנית, אהבת מסעות, סקרנות ללא גבולות וחיבור אנושי אמתי לבני אדם

אחרי שנים רבות של התלבטויות וחוסר סיפוק מעבודתי כמזכירה החלטתי להעז ולהגשים חלום: לנסוע לבדי ולטייל במקומות מרתקים ברחבי העולם, לחקור ולחוות תרבויות, ללכוד רגעים ותחושות בצילומים ולהביא הסתכלות שונה וייחודית על  מקומות, תופעות חברתיות, תרבויות ואנשים.







אני נוהגת לצאת למסעות לבדי, בתחושת חופש מוחלט כאשר שום דבר אינו מגביל אותי מלבד רצוני באותו רגע. עצם הטיול לבד מאפשר לי להתנתק מהעולם ממנו אני מגיעה, ולהגיע פתוחה ונטולת שיפוטיות למקומות שונים, להתוודע לאנשים ולתרבויות, לגלות עולמות לא מוכרים ולהיפתח לרעיונות חדשים. אין ספק שטיול עצמאי שכזה  מזמן חוויות לא שגרתיות וכולל גם התמודדת עם "הפתעות" לא מתוכננות. 


כאנתרופולוגית חשוב לי לספוג את האווירה המקומית ולחוות את התרבות בצורה האותנטית ביותר. לכן, כשאני מגיעה למקום חדש אני נטמעת בו ומתנסה, עד כמה שאפשר, בתנאי המחיה המקומיים: אני מתגוררת בבתי המקומיים יחד עימם, מתניידת רק באוטובוסים ציבוריים (ולפעמים גם בטרמפים  משעשעים ולא שגרתיים) ומאמצת את אורח החיים והמנהגים המקומיים, גם כאשר הם שונים מאוד מכל מה שאנחנו רגילים ומכירים. 

אני מאמינה בהתנסויות קולינריות כדרך להכיר וללמוד על תרבות ומאתגרת את עצמי גם בדברים שלא ממש נחשבים אכילים. אני אוהבת ליצור קשר אישי וקירבה אמתית עם אנשים וכאשר הם חשים נינוחים בנוכחותי, הם שמחים לשתף אותי מרצונם ברגעים אותנטיים בחייהם.

צילום טוב בעיניי, מצליח ללכוד ברגישות תחושות ואווירה ומאפשר לכם להתחבר, ולהרגיש כאילו אתם נמצאים שם בעצמכם...



2 comments:

  1. הצילומים שלך מקסימים בעיניי. מאיפה כל אחד מהם ברשומה הזו?

    השבמחק
    תשובות
    1. האוטובוס המצ'וקמק בפיליפינים, תלבושת הכלה ממקסיקו, והצילום התחתוון - טרינידד קובה.

      מחק