1 בדצמבר 2013

הדבר שלא תרצו להתחרט עליו בסוף חייכם...

השבוע הרציתי בפני קהל רב של נשים ממשרד התחבורה על העצמה נשית.


שיתפתי אותן בפחדים ובחששות שליוו אותי במשך שנים רבות עד שהחלטתי לעזוב את המשרה הקבועה והבטוחה בה עבדתי כדי לממש את החלום שלי לעסוק (ולהתפרנס!!) מאנתרופולוגיה וצילום גאוגרפי.

בתום ההרצאה ניגשו לשוחח עמי נשים מכל קשת המגזרים: חילוניות, דתיות, צעירות, מבוגרות, נשואות, וחד-הוריות, אפילו מן המגזר הבדואי! 
נרגשות, הן שתפו אותי בתחושת ההשראה שקיבלו מן ההרצאה ושיתפו אותי בחלומות שהיו שמחות להגשים בחייהן. רבים מהחלומות שהן תיארו היו ראליים וברי השגה ועדיין משהו עצר אותן.




לפעמים זה חוסר הזמן במירוץ המטורף של היום, בג'ינגול בין העבודה התובענית למשימות בבית, הטיפול בילדים ושאר עשרות המשימות שניצבות בפניהן. לפעמים זה הפחד וחוסר האמונה שיוכלו באמת לממש את מה שהן כמהות לו ולפעמים החלומות פשוט נדחקים הצידה בהתמודדות הלא פשוטה של החיים.
דברנו על כך שלפעמים יש אירועים מכוננים בחיים, כמו למשל: מוות של מישהו יקר לנו - שגורמים לנו להבין שהחיים שלנו חד פעמיים ומניעים אותנו לשנות משהו בהם. אבל בדרך כלל רובנו מתנהלים כשאנו שקועים בחיי השגרה, בין המחויבויות והמטרות, בין הלחצים והמתחים ובסתר לבנו מקווים להגשים מתי שהוא את החלומות הקטנים שתמיד רצינו. 

מספר ימים אחר כך הגיע לידי מאמר שנכתב ע"י אחות בי"ח אשר במשך שנים ארוכות ליוותה חולים ברגעיהם האחרונים, ובו היא חושפת את חמשת החרטות השכיחות שאנשים הביעו על ערש דווי. 

החרטה השכיחה ביותר הייתה: "הלוואי והיה לי האומץ לחיות חיים נאמנים לעצמי ולא החיים שאחרים ציפו ממני".  תחושת ההחמצה שחשו רבים מהאנשים בראייה לאחור על חייהם - גורמת לי להאמין עוד יותר במוטו שאני מנסה (לא תמיד בהצלחה) לחיות לפיו: אל תתני לפחדים ולחששות שלך לעצור אותך - אל תפחדי להגשים את החלום שלך. 

אני לא מצפה שתיקחו מחר תרמיל ותצאו לכבוש את העולם הגדול. ברור לי שיש הגבלות ומחויבויות בחיים שמעגנות אותנו. אבל אני בטוחה שלכל אחד מאיתנו יש חלום קטן שהוא היה מת להגשים.  ואם עדיין לא ברור לכם מהו, תחשבו מה הייתם עושים אם היו מבשרים לכם שיש לכם רק שנה אחת לחיות (או לחילופין, שזכיתם בפרס הגדול בלוטו). פתאום סדר העדיפויות משתנה והדברים החשובים באמת מקבלים את הפוקוס שמגיע להם.

בסוף חייכם לא תזכרו את המשכורת, המעמד או ההצלחות המקצועיות שלכם. לא תזכרו את הכסף שיש לכם בבנק או הנכסים שצברתם. אתם תיזכרו במשפחה שלכם, בחברים שמלווים את חייכם, את האהבות וגם את רגעי הכאב, את החוויות שריגשו אתכם ואת החלומות שזכיתם להגשים.


הגשמת ייעוד ולא עוד יום במשרד...
נכון, הגשמת חלומות מצריכה יציאה ממעגל הנוחות שאתם נמצאים בו ולקיחת סיכון. בבחירה שלי להגשים חלום לקחתי סיכון - ויתרתי על ביטחון כלכלי ואפילו על רווחה כלכלית, שיכלה להיות לי אם הייתי נשארת לעבוד כשכירה. "חבשושית בדרכים" רק עושה את צעדיה הראשונים ואני עדיין לא יכולה להגיד שיש לי בסיס כלכלי יציב. אין לי ביטוח מנהלים, או קרן השתלמות, אין לי נכסים או בטחונות כלכליים. אפילו כרסמתי בחסכונות המועטים שהיו לי מתוך אמונה שלמה שזו השקעה שתחזיר את עצמה בעתיד. מצד שני, הרווחתי בריאות נפשית והפחתתי מתחים. אני עדיין זוכרת את תחושת העונש שליוותה אותי בכל בוקר כשהייתי צריכה לקום ולצאת למשרד, מתוך ידיעה שאני רק מחכה שתשע השעות האלה ייגמרו. לא הייתה בי חדוות עבודה, לא היתה לי תחושה שאני מגשימה ייעוד – זה היה עוד יום שצריך לעבור כדי לקבל את המשכורת בסוף החודש.

אל תחכו עד שהילדים יגדלו, עד שיהיה לכם זמן פנוי או עד שהמצב הכלכלי ישתפר. הגשימו את החלומות שלכם עכשיועשו היום צעד אחד קטן שיקרב אתכם לשם. התחילו בפעולה שלא מחייבת אתכם לשנות את כל חייכם אבל תגרום לכם להרגיש שאתם מתקרבים עוד קצת להגשים את החלום שלכם, יהא אשר יהא...

ואיך אפשר להיפרד בלי להקשיב לקולו הקסום של אריק איינשטיין ז"ל, שנפרד מאיתנו השבוע והותיר בשיר "מעבדות לחירות" צוואה לחיים.



 מעבדות לחירות (מילים: יענקלה רוטבליט, לחן יצחק קלפטר וגיא בוקאטי) 

כשל כוח הסבל
לא יכולתי לשאת
די זה די אמרתי
אני מוכרח לצאת
את העבד שבי
להשאיר מאחור
במקום שאליו
לעולם לא אחזור

אין עוד מה להגיד
נגמרו המילים
אין לי מה להפסיד עוד
מלבד הכבלים
שחתכו עד זוב דם
ועדיין אני שרוט
הלילה הזה אצא
מעבדות לחירות

ויש משהו בי
כמו ירח מלא של ניסן
שקורא לי לקום
וחוזר וקורא כל הזמן
לצאת למסע שכולו סיכונים


לקראת שמץ סיכוי
לסוף דמיוני מאושר והזוי

באמת יש מצב
שמראש איזה הר
אראה מרחוק
הבטחה למחר
שאולי לא יבוא אבל
גם אם בדרך אמות
הלילה הזה אצא
מעבדות לחירות

ויש משהו בי...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה