30 במרץ 2015

חבשושית יוצאת לספארי ומגלה מקרוב (מדי) את עולם הטבע הפראי...



                                            התמונה באדיבות תמי נער
מתי בפעם האחרונה הזדמן לכם להרגיש כמו חוקרי טבע הרפתקנים שיוצאים לגלות את מרחביה של אפריקה הבתולית? 

האם אי פעם יצא לכם להביט הישר אל עיניה של חיית בר גדולה ממרחק של פחות ממטר אחד?

חבשושית נשלחת מטעם "מסע אחר אונליין" למשימה הרפתקנית בטנזניה ומגלה מקרוב (מדי...) את עולם הטבע הפראי...













יום הספארי הארוך בשמורת סלוס בדרום טנזניה עומד להגיע לסיומו בשעות בין הערביים. הג'יפ שלנו כבר עושה את דרכו החוצה מן השמורה כשלפתע אנו מבחינים בין השיחים במה שנראה כמו רגל של פיל. נרגשים מן הגילוי, אחרי שיום שלם חיפשנו פילים ללא הצלחה, אנחנו מנסים לאתר את עקבותיו של הפיל בצמחייה, שלמרות ממדיו העצומים הצליח לחמוק מאיתנו בחרישיות מפתיעה. רכב השטח הפתוח מתקדם לאיטו לאורך קו המים ובלי לשים לב מתרחק משני הגיפים הנותרים שממשיכים בדרכם חזרה אל הלודג'. 

התמונה באדיבות תמי נער

ממש ליד קו המים אנחנו מבחינים בו שוב, והפעם הוא ניצב מולנו במלוא הדרו. המדריך שלנו מדומם את מנוע הרכב כדי לא להבהיל את חיית הבר המופתעת ואנו מצלמים בהתרגשות.



הוא מביט בנו בחשדנות, בחיות הלא מוכרות שניצבות מולו ומשמיעות קולות נרגשים. הבזקי הפלאש כנראה מבהילים אותו והוא מתקרב באיום אל הרכב הפתוח ונראה נרגז ביותר. המדריך שלנו מחליט לסגת לאחור הרחק מן החיה המאיימת אבל בדיוק כשהוא מנסה להתניע את הרכב - המצבר שלנו, בתזמון מקולל, מאבד סימני חיים.


"oh, My God!" אומר המדריך המקומי שמבין את הסכנה הממשית בסיטואציה אליה נקלענו ופניו מחווירים, ממש כמו "מוזונגו" (אדם לבן בסוואטלית). רעשי המנוע המשתנק וניסיונות ההתנעה הקדחתניים רק מלחיצים עוד יותר את הפיל שמתקדם לעברנו כשהוא מנופף באוזניו באיום שאינו משתמע לשתי פנים. ללא נשק שיגן עלינו, מנותקים מקליטה סלולרית או קשר רדיו, אנחנו מבוהלים בעצמנו ולא יודעים מה לעשות. 
המדריך מסמן לנו להפסיק את הצילומים ולהיות בשקט מוחלט. אנחנו יושבים דרוכים ברכב השטח הפתוח, שמרגיש מאוד חשוף בדקות ארוכות ומורטות עצבים אלו ומביטים בפיל הנרגז שניצב ממש מולנו.



השמש מתחילה לשקוע באיטיות וצובעת את השמים והמים בצבעי פסטל מרהיבים, אבל אנחנו לא מסירים עינינו מהפיל מולנו ואפילו קצת מתחילים לחשוש שמא ניתקע בלב שמורת הפרא בחשכת הלילה. 
אני נזכרת באזהרתו של המדריך בתחילת הבוקר על ההיפופוטמים השמנמנים שנראו לנו די חביבים: "הם אולי נראים לכם איטיים ומגושמים" הסביר המדריך "אבל היצורים העצומים הללו נחשבים למסוכנים ביותר ויכולים להפתיע במהירות, במיוחד בשעות החשיכה כשהם יוצאים מן המים". 
"מעולה!" אני חושבת לעצמי  "אם לא הספיק לך מפגש הפתע עם הפיל כנראה תקבלי גם דייט ליילי עם היפופוטם!".   


משמעות המילה ספארי בסוהאילית הוא "מסע", ואכן זהו מסע בעקבות בעלי החיים הנעים ברחבי השמורה בעקבות המים, העשב הטרי, ובעלי חיים אחרים המשמשים להם כטרף למאכל. בניגוד לתצפית על מוצג במוזיאון, שום דבר כאן אינו מובטח. מה שתראו ביום אחד הוא לא מה שתראו למחרת וכל יום המשחק מתחיל מחדש.



לא סתם קוראים לזה: Game reserve - זהו משחק ציד לכל דבר: נוסעים שעות ארוכות במרחבי השמורה העצומה, בולשים בעיניים אחר תזוזות באופק ובין השיחים, מגייסים סבלנות רבה ברגעים "המתים", אבל כשזה קורה - כשחיית הבר ניצבת מולך במלוא הדרה בסביבתה הטבעית - זו חוויה עוצמתית ומרגשת שגורמת אפילו לגדול הציניקנים להתרגש ממש כמו ילד.




שמורת סלוס בדרום טנזניה שטרם התגלתה להמונים היא אזור הפרא האחרון של עולם הטבע האפריקאי. 
במשך יום שלם סיירנו ברחבי השמורה העצומה, ששטחה כפול מזה של מדינת ישראל, ולא ראינו שום מטיילים נוספים. 
זוהי הכרות קרובה ואותנטית עם אפריקה הבתולית, לטוב ולרע, במלוא הדרה וסכנותיה.  


מחשבה זו עברה בראשי כשניצבנו פנים אל פנים מול חיית הבר האדירה שסירבה ללכת לדרכה. ואנחנו, שחיפשנו אחר הפילים במשך כל שעות היום רק רצינו שעתה הם יעזבו אותנו לנפשנו, כדי שנוכל לחלץ את עצמנו מהשמורה המחשיכה לפני שתיסגר ואנחנו בתוכה...
הזמן עובר והם מתמהמהים. וכאילו כדי לעצבן, הם פוצחים בארוחת ערב ומתחילים לאכול בניחותא ענפים טריים ולסיום אף מכבדים אותנו בקול נפיחה עז... חסרי בושה!  

אנו ממתינים בקוצר רוח שישביעו את תאבונם וברגע שאנו רואים את אחוריהם נעלמים בין השיחים, אנו מזנקים החוצה מן הרכב ודוחפים אותו בבהילות עד למשמע קול המנוע ששב לחיים.


בעוד רכב השטח עושה את דרכו במהירות החוצה באור אחרון של דמדומים, אני מרשה לעצמי לשחרר אנחת רווחה מלווה בחיוך של הקלה, בידיעה שאת המפגש הקרוב הזה, שבקלות היה יכול להסתיים אחרת, אני לא אשכח כל כך בקלות...

נכון, באותם רגעים מלחיצים - זו חוויה מפחידה שגורמת ללב שלך לפעום בעוצמות שלא הכרת, אבל בראייה לאחור, לאחר שהכל הסתיים בשלום, אלו בדיוק אותם רגעים מיוחדים שאנו נוצרים בלבנו אשר הופכים את המסעות שלנו לאוסף חוויות ייחודיות בלתי נשכחות.  

ומה החוויה הבלתי נשכחת שלך? אשמח אם תכתבו לי על חוויות מעניינות, מפחידות, מצחיקות או סתם בלתי צפויות ממסעות ומפגשים שלכם בעולם. 

לכתבה המלאה שהתפרסמה ב"מסע אחר אונליין" על שמורת סלו

בא לכם להרגיש את טעמיה האקזוטיים של טנזניה - קבלו מתכון סווהילי מסורתי עתיר ניחוחות וטעמים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה